שינוי פרדיגמה עם חלונות חדשים לבריאות הנפש

חלונות חדשים לבריאות הנפש

מקור: קרדיט: Trifonov_Evgeni ו-AdobeStock

אבחון הוא שלב קריטי בפרקטיקה הקלינית עבור ספקי בריאות הנפש. ישנם שני סוגים עיקריים של מערכות אבחון: קטגוריות וממדיות. גישות קטגוריות מניחות שכל תנאי הוא קטגוריה נפרדת ומובחנת. גישות מימדיות, לעומת זאת, רואות תנאים לאורך מימד אחד, רצף או ספקטרום.

הבעיה

במשך יותר ממאה שנה, המחקר הפסיכופתולוגי התמקד באבחנות קטגוריות, מורשת של המודל הרפואי של מחלות נפש (פסיכיאטריה). כתוצאה מכך, המערכות השולטות הן קטגוריות: כלומר, המדריך האבחוני והסטטיסטי של הפרעות נפשיות (DSM), שפותח על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (APA); והסיווג הבינלאומי של מחלות (ICD), שפותח על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO). מודלים כאלה שלטו באקדמיה, בתעשיית בריאות הנפש ובחברה בכללותה. עם זאת, למרות היתרונות והפופולריות שלהן, למערכות קטגוריות יש חסרונות משמעותיים מאוד.

חוסר דיוק אבחון

קשה לסווג בעיות נפשיות, שכן הן נמצאות על הרצף שבין פתולוגיה לנורמליות, בדיוק כמו משקל הגוף ולחץ הדם. נושא זה רלוונטי במיוחד בעת אבחון הפרעות אישיות. להלן שלוש דוגמאות:

ישנן 227 דרכים אפשריות לעמוד בקריטריונים של DSM להפרעת דיכאון מג'ורי (MDD).

כדי לאבחן הפרעת אישיות גבולית (BPD), מערכת DSM-5 כוללת תשעה קריטריונים לאבחון, מתוכם מינימום של חמישה חייבים להיות נוכחים. ביצוע השילוב האלגוריתמי הזה מייצר 256 מצגות ברורות של BPD.

ניסיון ללכוד את מגוון התסמינים לאבחון של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), בעקבות ה-DSM-5, מניב 636,120 שילובים עצומים.

סובייקטיבי, רדוקציוניסטי ואתיאורי

מערכת ה-DSM היא מערכת קודמת המשתמשת בגישה פנומנולוגית המבוססת על הסכמה של מומחים. גישה סובייקטיבית, רדוקציוניסטית ולא תיאורטית זו (חסרה תיאוריה פסיכולוגית) מאמצת פרספקטיבה ביולוגית על הנפש, ובכך מבטלת את ההתקדמות האחרונה מנקודות מבט נוירו-ביולוגיות וחברתיות-תרבותיות ואת תרומתם למדע הנפש.

כתוצאה מכך, מערכת ה-DSM מציבה בעיות בהבנת הטבע והמקורות האמיתיים של הפסיכופתולוגיה, כולל ספציפיות נמוכה של סימפטומים, תחלואה נלוות נפוצה (חפיפת קטגוריות), וריאציות אבחנתיות בולטות ומהימנות נמוכה. באופן לא מפתיע, "העידן של המודל הביו-רפואי התאפיין בחוסר נרחב של חדשנות קלינית ותוצאות בריאות נפשיות גרועות" והיעדר תועלת קלינית.

פתולוגיזציה של נורמליות וחוסר רגישות תרבותית

אבחון יתר ופתולוגיזציה של נורמליות שכיחים בפסיכיאטריה ובמערכת DSM. שינוי שנוי במחלוקת ששולב ב-DSM-5 המתוקן מתייחס להסרת "סעיף אי-הכללת השכול" שלו על-ידי שלילת העובדה שתסמיני דיכאון עשויים להיות נורמליים במהלך השכול האחרון. זה גם מדגים את הבנייה החברתית והתרבותית של דיכאון ואת חוסר הרגישות התרבותית של מערכת DSM-5. זה ממחיש עוד יותר את הפגמים המובנים והמגבלות הקליניות של שיטת הסיווג DSM-5, אשר הופכים את התוקף האבחוני שלה למפוקפק ביותר.

סטיגמה עצמית, תיוג והעדפה של 'פארמה גדולה'

מערך ביקורת נוסף על מערכות קטגוריות הוא "פרדוקס הסטיגמה העצמית", המצביע על ההשלכות השליליות של סטיגמה ציבורית וסטיגמה עצמית, וכתוצאה מכך לירידה ביעילות העצמית ובהערכה העצמית כאשר חווים את הסטריאוטיפים הרבים הקשורים למחלות נפש. . אלן פרנסס, לשעבר יו"ר כוח המשימה שייצר את ה-DSM-5, מתח ביקורת גלויה על ה-DSM-5 הנוכחי, והתייחס אליו כאל "התנ"ך של הפסיכיאטריה; המקום ללכת כדי לברר מי חולה ומי לא" ולשחק "לידיה של 'ביג פארמה', שקוצרות רווחים של מיליארדי דולרים".

לדברי פרנסס, השינויים שיושמו ב-DSM-5 לא השפיעו על אבחנות פסיכיאטריות, שעדיין מתבססות אך ורק על שיפוטים סובייקטיביים פגומים ולא על מבחנים אובייקטיביים, ואבחון פסיכיאטרי עומד בפני משבר אמון מחודש שנגרם כתוצאה מאינפלציה אבחנתית.

באופן דומה, כותבים אחרים טוענים שתוויות פסיכיאטריות משרתות את האינטרסים של קלינאים מסוימים והאיגודים המקצועיים שלהם ושל תעשיית התרופות. חלק מהחוקרים מדברים על שחיתות אפיסטמית ומשתמשים באנלוגיה של מערכת ה-DSM שמנסה לתקן נורמליות והפרעות נפשיות כמעוררת את ה"מקדונלדיזציה" של החיים הכלכליים והחברתיים.

באופן לא מפתיע, תשומת הלב הגוברת התמקדה בשקיפות ובניגודי עניינים פוטנציאליים במדעי הביו-רפואה וברפואה הקלינית, יחד עם המלצות לחשיפה מלאה של חברי פאנל DSM על האינטרסים הפיננסיים שלהם בייצור תרופות לטיפול במחלות נפש.

הפתרון: טקסונומיה היררכית של פסיכופתולוגיה (HiTOP)

הטקסונומיה ההיררכית של הפסיכופתולוגיה (HiTOP) היא מערכת סיווג ממדי חדשה שפותחה כדי לטפל במגבלות של טקסונומיות מסורתיות (למשל, DSM-5) ומשקפת את העדויות המדעיות העדכניות ביותר. עדויות מחקריות (בניגוד ל'דעת מומחה') מצביעות על כך שהפרעות מרובות הן, למעשה, 'ברצף, חוזרות/כרוניות ומתקיימות על רצף'.

סיכום היתרונות של מערכת HiTOP

ה-HITOP:

מציע לראות את בריאות הנפש בספקטרום. זה מאפשר ללכוד את דרגות החומרה של בעיות בריאות הנפש.

זה מפשט את הסיווג של מחלות נפש, ומאפשר לחוקרים ולרופאים להתמקד בתסמינים עדינים יותר בפירוט או להעריך נושאים רחבים יותר לפי הצורך. לדוגמה, בעוד שה-DSM-5 מציב הפרעת חרדה חברתית בקטגוריה אחת, מודל HiTOP מתאר אותה כממד מדורג, החל מאנשים שחווים אי נוחות קלה במצבים חברתיים מסוימים (למשל, דיבור בפומבי) ועד לאנשים חרדים ביותר. ברוב המצבים.

מסכם ביעילות מידע על פגיעויות גנטיות משותפות, גורמי סיכון סביבתיים וחריגות נוירוביולוגיות.

זה מאפשר לרמה הצרה של ההיררכיה לספק מטרות טובות לטיפולי סימפטומים ספציפיים. במקום זאת, הרמה הגבוהה ביותר של ההיררכיה שימושית בעת עיצוב חבילות טיפול מקיפות ופיתוח מדיניות בריאות הציבור.

היצמד לעדויות המדעיות העדכניות ביותר במקום להסתמך על חוות דעת מומחים (כגון מערכת DSM-5).

מסקנה

במשך יותר ממאה שנה, בריאות הנפש נשלטת על ידי אבחנות קטגוריות. מערכת DSM נחשבה למסמך החשוב ביותר לאבחון וסיווג הפרעות נפשיות. הולכת וגוברת של עדויות מחקריות מצביעות על כך שתסמינים של מצוקה פסיכולוגית מיוצגים בצורה מדויקת יותר על ידי שימוש במדדים ממדיים ולא ביחידות בדידות.

זה מצביע על עליונותן של גישות מימדיות למדע מחלות הנפש. ה-HiTOP החדש היא מערכת מימדית בעלת פוטנציאל להאיץ ולשפר את המחקר על בעיות נפשיות, כמו גם מאמצים להעריך, למנוע ולטפל במחלות נפש בצורה יעילה יותר.